גינטר ראל

גינטר ראל
Günther Rall
לידה	10 במרץ 1918; גגנאו, הקיסרות הגרמנית
פטירה	4 באוקטובר 2009 (בגיל 91); באד רייכנהאל, גרמניה
מדינה	גרמניה
השכלה	Karls-Gymnasium Stuttgart; NATO Defense College ;
השתייכות	הורמאכט ; הבונדסוור
תקופת הפעילות	1936–1945 ; 1957 – 1975
דרגה	מיור (לופטוואפה) ; גנרל-לויטננט (בונדסוור)
תפקידים בשירות
	טייס קרב, מפקד טייסת, מפקד הלופטוואפה
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות; צלב הברזל דרגה ראשונה; צלב הברזל דרגה שנייה; הצלב הגרמני בזהב; אות הפציעה (זהב); צלב אביר מפקד במסדר הכבוד של הגרמנית;

גינטר ראל (בגרמנית: Günther Rall‏; 10 במרץ 1918 – 4 באוקטובר 2009) היה טייס בלופטוואפה במהלך מלחמת העולם השנייה ואלוף ההפלות השלישי בסך ההפלות בהיסטוריה. לאחר המלחמה חזר לשרת בבונדסוור של גרמניה המערבית עד לשחרורו בדרגת גנרל-לויטננט בשנת 1975.

ראל החל את מלחמת העולם השנייה בדרגת לויטננט וסיים את המלחמה בדרגת מיור כמפקד כנף 300. במהלך המלחמה נזקפו לזכותו 275 הפלות של מטוסי אויב במהלך 621 משימות קרב. הוא לקח חלק במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, הקרב על בריטניה, המערכה בבלקן ובקרב על כרתים. לאורך המלחמה הטיס ראל מטוס Bf 109 'מסרשמיט'.

ביוגרפיה

ראשית חייו

גינטר ראל נולד בשנת 1918 בעיירה גגנאו בתחום היער השחור שבדרום מערב גרמניה, בגיל שלוש משפחתו עברה לשטוטגרט. עם סיום לימודיו בשנת 1936 התגייס ראל לאקדמיה הצבאית בדרזדן במטרה להיות קצין חיל רגלים, במהלך לימודיו נתקל בחבר ותיק שהשפיע עליו להיות טייס, ראל החל קורס טיס והוכשר כטייס בלופטוואפה ב-1 ביולי 1938. הוא הוכשר כטייס קרב והוצב בכנף קרב 52 כשהוא בדרגת לויטננט.

מלחמת העולם השנייה

מערב אירופה והבלקן

ראל נכנס לראשונה ללחימה ב-12 במאי 1940 במהלך המערכה על צרפת, כאשר הוא נתקל בשלושה מטוסי קרטיס P-36 הוק של חיל האוויר הצרפתי כשהם תוקפים מטוס סיור גרמני בגובה 8,000 מטרים. ראל נכנס ללחימה איתם והפיל את אחד המטוסים, על טבילת אש ראשונה זו ציין ראל כי התמזל מזלו בהפלה זו, אך הצלחתו הראשונה העניקה לו ביטחון עצמי רב. ב-18 במאי הפיל ראל מטוס P-36 נוסף שהוטס על ידי טייס צ'כי אשר נטש ושרד את הפלתו.

לאחר הכיבוש הגרמני של צרפת, הועבר כנף הקרב 52 לקאלה בצפון צרפת כחלק מההערכות לקרב על בריטניה. כתוצאה מאבדות קשות שספגו טייסי הכנף בקרבות, ראל קיבל ב-25 ביוני 1940 את תפקיד מפקד הטייסת השמינית של הכנף, שבוע לאחר מכן ב-1 באוגוסט הוא קודם לדרגת אובר-לויטננט. עם עליית מספר האבדות בטייסי הכנף, היחידה הועברה לעורף כדי להחלים ולקלוט טייסים חדשים. באביב 1941 הועבר הכנף לאזור הבלקן כחלק מהמערכה בבלקן, ביוני ראל השתתף ביחד עם טייסות הכנף בקרב על כרתים ולאחר ההצלחה בכרתים נשלחה הכנף לרומניה כדי להילחם במפציצי הצבא האדום שאיימו על שדות הנפט שם.

ברומניה הוצבה הטייסת של ראל בסמוך לכפר מיסיל (כ-50 ק"מ צפונית לבוקרשט) ומטוסי ה-Bf 109E של הטייסת הוחלפו במטוסי הדגם המתקדם Bf 109F.

מזרח אירופה

עם תחילת מבצע ברברוסה והפלישה הגרמנית לברית המועצות, ראל הפיל את המטוס השלישי, הרביעי והחמישי שלו במהלך שלושה ימי לחימה ביוני 1941. כתוצאה מחוסר המוכנות של כוחות האוויר הסובייטיים והעדיפות הטכנולוגית והמקצועית של הלופטוואפה, בחודשי המלחמה הראשונים נוצרה עליונות אווירית גרמנית כמעט מוחלטת.

כנף 52 לחמה בגזרה הדרומית בסיוע לכוחות הקרקעיים עם הצלחה מרובה, הטייסת של ראל אף השיגה 50 הפלות בפרק זמן של חמישה ימים בלבד וראל עצמו הפיל את מטוסו ה-37 ב-28 בנובמבר 1941. במהלך קרב אוויר זה נפגע מטוסו והוא נאלץ לנחות נחיתת חירום שגרמה לו לאבד את הכרתו, הוא חולץ משדה הקרב על ידי צוות טנק גרמני והגיע בדצמבר לבית חולים בווינה לאחר שנתגלה כי שבר את גבו בשלושה מקומות.

למרות שנאמר לו כי לא יוכל לשוב ללכת ובוודאי לא לטוס, החלים ראל במשך כמעט שנה וחזר לטייסת שלו בסוף אוגוסט 1942. ב-3 בספטמבר עוטר ראל בצלב האבירים של צלב הברזל לאחר שהשיג את הפלתו ה-65. לעיטור זה הוספו 'עלי אלון' לקראת סוף נובמבר לאחר שהשיג את הפלתו ה-101, עיטור שהוענק לו על ידי היטלר באופן אישי. באפריל 1943 הועלה ראל לדרגת האופטמן וב-20 לחודש הוא הפיל את המטוס ה-5,000 של הכנף.

ב-6 ביולי 1943 מונה ראל למפקד הלהק השלישי של כנף הקרב 52, חודש לאחר מכן ב-7 באוגוסט הפיל ראל את מטוסו ה-150. בפחות מחודשיים הפיל ראל 50 מטוסי אויב נוספים כשהוא מגיע ל-200 הפלות ב-555 טיסות מבצעיות לקראת סוף ספטמבר 1943, על כך הוספו 'חרבות' לצלב האבירים שלו. במהלך חודש אוקטובר ראל הגיע לשיא אישי של 40 הפלות בחודש ובתחילת נובמבר מספר ההפלות הכולל שלו הגיע לכדי 250, באותה התקופה הוא היה לטייס השני בלבד אשר השיג מעל 250 הפלות (אחרי ולטר נובוטני). ב-1 בנובמבר 1943 קודם ראל לדרגת מיור, דרגה בה נותר במשך שארית המלחמה.

ההגנה על שמי גרמניה

ב-19 באפריל 1944 הועבר ראל לפקד על הלהק השלישי של כנף קרב 11 אשר הוצבה בצפון גרמניה בלחימה כנגד מפציצי בעלות הברית. ב-12 במאי 1944 ראל הוביל את הטייסת שלו כנגד מבנה של שלושה מטוסי P-47 ת'נדרבולט אמריקאים, ראל עצמו הפיל שניים מהם, אך עם הופעתם של מספר P-47 נוספים מטוסו נפגע וראל איבד את אגודלו בלחימה. כתוצעה מהפציעה נאלץ ראל להתאשפז מספר חודשים בשל דלקת חמורה שהתפתחה בידו.

עקב פציעתו הפך ראל למדריך טיסה והוא השתתף גם בבחינה של מטוסי אויב שנפלו בידי הלופטוואפה. ראל ציין כי העובדה שהורחק מהחזית בחודשים אלו, ככל הנראה הצילה את חיו נוכח האבדות הרבות שספג הלופטוואפה אל מול כוחות האוויר הרבים של בעלות הברית. בנובמבר 1944 חזר ראל לחזית וקיבל פיקוד על כנף קרב 300 אשר הוצבה בדרום גרמניה בחודשי המלחמה האחרונים. מחסור באספקה בתקופה זו הגביל את מספר המשימות המבצעיות של טייסות הכנף, בנוסף, התקדמותם המהירה של כוחות בעלות הברית אילצה את יחידות הכנף לשנות את מיקומן באופן תדיר. בימי המלחמה האחרונים הפציר ראל בפקודיו שיימנעו מפעולות מיותרות באוויר, כאשר היה ברור שהמלחמה נגמרה ואין מנוס מתבוסתה הסופית של גרמניה, ראל הרגיש שאבדות בקרב חייליו בתקופה זו יהיו מיותרות.

לאחר המלחמה

עם כניעתה של גרמניה בתחילת מאי 1945, ראל נשבה על ידי כוחות ארצות הברית ונשלח למחנה שבויים בקרבת היידלברג. עקב ניסיונו בהטסת מטוס הסילון מסרשמיט Me 262, הוא נשלח לבובינגטון, אנגליה כדי לסייע לבעלות הברית בבחינתם את טכנולוגיית הסילון בה עשו הגרמנים שימוש. בהמשך נשלח לבסיס חיל האוויר המלכותי טנגמייר שבדרום מזרח אנגליה ושם פגש את אלוף ההפלות הבריטי רוברט סטנפורד טאק והם היו לחברים קרובים. ראל ציין במספר מקרים כי לדעתו הטייסים הבריטים היו הטובים ביותר מבין יריביו במלחמה, הוא אף לא הצליח מעולם להפיל מטוס בריטי (בעוד שהפיל מספר אמריקאים, מספר צרפתים ומעל 250 סובייטים).

לאחר שחזר לגרמניה המערבית התקשה ראל למצוא עבודה בתקופה שלאחר המלחמה, הוא יסד עסק קטן לכריתת עצים ולאחר מכן עבד מספר שנים בסימנס עד שעזב בשנת 1953. בשנת 1956 נפגש ראל עם חבר ותיק שהיה אף הוא טייס בלופטוואפה והשתכנע להצטרף לצבא גרמניה המערבית (הבונדסוור) שהוקם מחדש באותה התקופה. הוא שירת כטייס בלופטוואפה של הבונדסוור וכחלק מתפקידיו היה אחראי על תוכנית הכנסת מטוסי F-104 סטארפייטר אמריקאים בשירות גרמניה.

ב-1 בינואר 1971 התמנה למפקד הלופטוואפה, תפקיד אותו מילא עד למרץ 1974. בין אפריל 1974 ועד לאוקטובר 1975 שירת ראל כנספח צבאי בנאט"ו מטעם גרמניה המערבית.

ב-1975 נאלץ ראל להתפטר לאחר ביקור שנוי במחלוקת בן שלושה שבועות שערך בדרום אפריקה. למרות שלטון האפרטהייד, דרום אפריקה נחשבה כבעלת חשיבות אסטרטגית לברית נאט"ו, אך הביקור, שסוקר על ידי התקשורת הגרמנית, גרר ביקורת רחבה, והוביל להתפטרותו משירותו הצבאי בדרגת גנרל-לויטננט.

בשנים שלאחר פרישתו השתתף ראל בעשרות כנסים ואירועיים הנוגעים לתעופה ולוחמת אוויר במלחמת העולם השנייה. הוא היה דובר נלהב וקיים מספר רב של ראיונות לספרי מחקר וסרטים דוקומנטריים. בשנת 2004 פרסם את ספרו 'ספר הטיסה שלי' (Mein Flugbuch).

ראל נפטר בביתו בבאד ריכנהול ב-4 באוקטובר 2009, כשהוא בן 91, יומיים לאחר שסבל מהתקף לב.

קישורים חיצוניים

ריאיון עם גינטר ראל שנערך בשנת 2003.
ריאיון עם ראל שנערך בשנת 2006 עבור האתר היסטורי נט.
ביוגרפיה של ראל באתר אודות הלופטוואפה.
Generalleutnant Günther Rall (Obituary), The Telegraph, 11 October 2009
גינטר ראל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גינטר ראל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)